איך מתחילים הליך גירושין: המדריך של ליאת שקלרז הורוביץ

בפרק הסולו ״איך מתחילים הליך גירושין״ של ״משפחה לא בוחרים״ דיברה ליאת שקלרז הורוביץ לבד, בלי אורחים, על העולם שהיא חיה בו כל יום. זה מה שהיא מסבירה למי שעומד בתחילת הדרך.

השאלה הראשונה: אתה רוצה להתגרש?

ליאת מספרת שזו השאלה הראשונה שהיא שואלת בפגישת ייעוץ – ושרוב מוחלט של האנשים לא יודעים לענות עליה. אף אחד לא קם בבוקר ומחליט להתגרש; זה תהליך שנבנה לאורך חודשים ולפעמים שנים, ולא תמיד בצעקות – לפעמים בשתיקה רועמת. הטיפ הראשון שלה: לא מפרקים את החבילה מהר, אבל ידע הוא כוח. פגישת ייעוץ אצל עורך דין לא אומרת שמישהו שופט אתכם, לא אומרת שנפתח הליך מחר, ולא אומרת שמישהו יודע.

שתי ערכאות

בישראל יש שתי ערכאות – בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה – ולבחירה ביניהן, לדבריה, יש משמעות עצומה. אין סיסמה כמו ״לגבר עדיף בית דין, לאישה בית משפט״: כל שנה, כל פסק דין וכל חוק משנים את התמונה. כך, למשל, בתי הדין הרבניים קיבלו לאחרונה סמכות לדון במזונות ילדים, ולדבריה הם פוסקים שם מזונות גבוהים יחסית, לעומת מגמה של הפחתה בבתי המשפט. מנגד, לבית הדין יש כלים שלבית המשפט אין – לדבריה, למשל, צו שמאפשר לאישה להישאר בבית המגורים, או גישה לפירוט שיחות ולהודעות כשיש חשד לבגידה. בבית המשפט לענייני משפחה, הזכירה, בגידה בכלל אינה שיקול; בבית הדין היא עשויה להשפיע על הכתובה. ראו בית משפט או בית דין רבני.

מה עורך דין טוב בודק

בפגישה של שעה, לדבריה, עורך דין טוב מנסה להבין חיים שלמים:

• גילים, נישואין ראשונים או שניים, והאם יש הסכם ממון.
• כמה ילדים, ובאיזה גיל – מתחת לשש או מעל שש.
• איפה גרים: בבעלות או בשכירות, עם משכנתא או בלי, ואילו נכסים נוספים יש.
• מה כל אחד עושה, והאם ההשכלה נרכשה בתקופת הנישואין.
• האם יש חברה או עסק: מתי נפתח, במה עוסק, האם יש עובדים, עוסק מורשה או פטור.
• זכויות סוציאליות – פנסיה, קרן השתלמות – ומניות או אופציות, כולל השאלה אם הן תלויות עבודה.

הילדים

ליאת מדגישה שגם אבא שהיה פחות פעיל בזמן הנישואין יכול לקבל אחריות הורית משותפת וזמני שהות שווים. לדבריה, בגירושין אנשים משתנים – ובתי המשפט מברכים על הורה שרוצה להיות פעיל. המונח ״משמורת״, היא מזכירה, יצא מהשימוש, ושני ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של הילדים. מבנה נפוץ של זמני שהות שהיא מתארת: ימי שני ורביעי, וסוף שבוע מתחלף. והטיפ שלה, בין שהיא מייצגת את האב ובין שאת האם: להאריך את סוף השבוע עד יום ראשון בבוקר, במקום החזרה במוצאי שבת – ילד שחוזר במוצאי שבת, לדבריה, הוא כאילו לא יצא לסוף שבוע.

המזונות: ממה הם בנויים

ליאת מזכירה שאין ״חוק מזונות״ שקובע סכומים – יש פסיקה, והיא משתנה עם השנים. היא מחלקת את מזונות הילדים לכמה רכיבים:

• מזונות בסיס: אוכל, ביגוד והנעלה, טואלטיקה, מתנות לימי הולדת, מספרה וקופת חולים. העיקרון שהיא מתארת: ילדים ״אוכלים מאותו סיר״, ולכן המזונות לילד השני ולשלישי נמוכים מאלה של הראשון.
• מדור: חלק הילדים בדיור. לדבריה, בתי המשפט מתייחסים למשכנתא כמו לשכר דירה, ונהוג לפסוק כ־30 אחוז לילד אחד, 40 אחוז לשניים ו־50 אחוז לשלושה ומעלה.
• אחזקת מדור: חשמל, מים, ארנונה. לדבריה, היום כמעט לא פוסקים אותה בנפרד.
• מחציות – הוצאות חריגות: הוצאות רפואיות שאינן מכוסות בביטוח (אורתודונט, אופטומטריסט, רופא פרטי) – בהסכמת ההורה השני, והוצאות חינוך (חוגים, קייטנות, שיעורים פרטיים, פסיכולוג). החלוקה יכולה להיות לפי היחס בין ההכנסות, אבל לדבריה ברוב המקרים היא מחצה על מחצה.

ובהסכם עצמו, היא ממליצה לקבוע מראש מי מכריע כשיש מחלוקת על הוצאה רפואית, להגדיר שקייטנה היא בעלות של קייטנת מתנ״ס אלא אם הוסכם אחרת, ולהסדיר את עלות הציוד לחוגים תחרותיים, שהוא לעיתים יקר מאוד. עוד היא מעירה שמאבקים על זמני שהות נובעים לא פעם מההשלכה שלהם על גובה המזונות.

הרכוש

אם יש הסכם ממון – פועלים לפיו. אם לא, ליאת מזכירה שבישראל אפשר להתחתן רק דרך הרבנות, ושטקס רפורמי או טקס פרטי בארץ אינם נחשבים נישואין; נישואין אזרחיים בחו״ל נרשמים במשרד הפנים. בשני המקרים – נישואין ברבנות או אזרחיים בחו״ל – חל חוק יחסי ממון: מה שנצבר מיום החתונה ועד המועד הקובע משותף, לא משנה על שם מי הוא רשום. גם חשבונות בנק נפרדים, לדבריה, לא משנים את זה. מה שלא מתחלק: ירושות, מתנות ונכסים שהיו לפני הנישואין – אבל הפסיקה בשנים האחרונות, היא מזהירה, הפכה גם נכסים כאלה למשותפים במקרים מסוימים, למשל ירושה שהופקדה בחשבון משותף. מי שרוצה להגן עליהם, לדבריה, צריך הסכם ממון.

את חלוקת הזכויות הפנסיוניות מעריך אקטואר, ואת שווי העסק רואה חשבון – וגם כאן יש הבדל בין עסק שמבוסס על ידע אישי, כמו משרד עורכי דין, לבין עסק כמו חנות. ראו חלוקת פנסיה והערכת שווי לעסק.

בית המגורים

לכל אחד מבני הזוג יש זכות לקנות את חלקו של השני – לא בכל מחיר, ולא בהכרח לפי השמאות, כי צד שחושב שהשמאות נמוכה יכול לדרוש מכירה בשוק. ואם יש העברה של הדירה בין בני הזוג, ליאת מבהירה שזה לא בדיוק ״פטור ממס״: מס השבח נדחה, וכשהדירה תימכר בעתיד, החישוב יחזור למחיר שבו נקנתה במקור. היא מזכירה גם את המצבים המסובכים: דירה שרשומה על שם אחד מבני הזוג או על שם ההורים, דירה שנרשמה על שם אחר כדי לחסוך במס, ומשק חקלאי.

לא כל גירושין הם מלחמה

״בדיני משפחה אין מנצחים – יש מותשים יותר ומותשים פחות״, אומרת ליאת. כל חץ שיורים בבן הזוג פוגע בילדים, שהופכים בהליך ל״צב בלי שריון״. לדבריה, ילדים מעדיפים שני בתים מאושרים על בית אחד עם שתיקה רועמת. וגם כשהפרידה היא תוצאה של בגידה, היא אומרת שלעולם לא הייתה מספרת לילדים שלה שאבא בגד, ולא מבקשת מהם לבחור צד. בהליך הרכושי, הזכירה, בגידה אינה מביאה לעונש. בגישור היא משתמשת בדימוי של תפוז: יש מי שעושה מהקליפה ריבה ויש מי שרק סוחט מיץ, ומגשר טוב יודע למצוא לכל צד מה הכי חשוב לו.

על בני זוג חדשים היא מבקשת להציג אותם בהדרגה, ולא לשנות בבת אחת את אורחות החיים ביום שהם מופיעים – למשל להפסיק ארוחת שישי משותפת שהייתה נהוגה עד אז – כי זה מוביל לשנאה כלפי בן הזוג החדש. ומנגד, לדבריה, חופשות וחגים משותפים אחרי הפרידה עלולים לבלבל את הילדים ולעורר תקווה שההורים יחזרו.

מה ליאת הייתה עושה אילו התגרשה מחר

• פותחת בקשה ליישוב סכסוך כדי להגן על עצמה – במדינה עם שתי ערכאות. ראו יישוב סכסוך.
• לוקחת עורך דין – ״כמו שגניקולוגית לא מיילדת את עצמה״.
• משאירה את הילדים מחוץ לסכסוך.
• בודקת מה יש בחשבונות, מה בן הזוג מרוויח, מה המשכנתא, ואוספת מסמכים.
• שמה בצד כסף להליך עצמו – כי לדבריה נשים רבות מגיעות אליה בלי יכולת לממן אותו.

ראו גם 12 צעדים לפני שמתחילים.